עוד לפני עידן המכוניות הפרטיות, הדרך אל הים עברה באוטובוס אגד ובמשאית המושב – שהוסבה מרכב עבודה יומיומי לכלי תחבורה קהילתי שלקח את כולם ליום כיף בים.

נוסעים לים | מאת: אודי יושע

לפני עידן המכוניות הפרטיות שחונות היום לצידי כבישי המושב, חברי המושב יצאו וחזרו באוטובוס אגד שנכנס למושב פעמיים ביום, בשש בבוקר לחברים שעבדו מחוץ למושב, ופעם שנייה בשעה שלוש וחצי אחר הצהרים.

לנסיעות מיוחדות כמו לתל אביב לראות הצגה בתיאטרון, לראות את מצעד צה"ל ביום העצמאות ואפילו בעשור למדינה נסענו לבאר שבע למפגן חיל האוויר.  לנסיעות האלה גייסו את המשאית של המושב שבכל ימות השנה הובילה מזון לפרות ולתרנגולות, והובילה את התוצרת החקלאית לשווקים.

לנסיעות המיוחדות פרסו במשאית מספר ספסלי עץ פשוטים ללא עיגון לרצפת המשאית. הדלת האחורית נפתחה וייאלה מטפסים למעלה. המון קריאות עיצה היכן להניח את הרגל, כמה זעקות כאב כי הרגל לא הונחה במקום הנכון ובעיקר עזרה אחד לשני בטיפוס למשאית. כולם עלו ויאלה לתל אביב או למצעד צה"ל.

חלפו שנים והשינוע השתדרג. המשאית של "צבי" הופיעה. צבי יהודי רומני או הונגרי מנתניה, גבוה עם כרס ענקית מדבר עברית שבורה במבטא זר.  המשאית של צבי הייתה ממש משוכללת ומפוארת. ספסלי העץ הפשוטים היו מעוגנים לרצפה , והדלת האחורית הייתה מחולקת ובעזרת סולם קטן העליה הייתה יחסית נוחה יותר.

יום שבת בבוקר בשעה שבע צבי היה מתייצב במרכז המושב (מגרש הכדורסל היום) להובלה ראשונה. אנחנו הילדים נוסעים לים מכמורת. צבי חוזר למושב להובלה שניה לחברים המבוגרים אמהות עם סלים מלאים בכל טוב, בורקסים, ביצים קשות מלפפון עגבניות שרק נקטפו הבוקר וכמובן פלח אבטיח ופרי מפירות העונה. ובים חגיגה…

בשעה שתיים עשרה חוזרים הביתה בסדר הפוך המבוגרים בהובלה הראשונה והילדים בשניה. עוד חצי שעה בים..

וכך למשך כל הקיץ צבי מופיע ולשמחת כולם נוסעים בכיף גדול לים.